בשנים האחרונות מתגברות הקריאות להחלתו של פיתוח בר קיימא ולנהיגת משנה זהירות בעת תכנון וביצוע של פרויקטים, תוך הרחבת חובת הגשת תסקירים וחוות דעת סביבתיות. קריאות אלו הן חלק מתהליך שבבסיסו הבנה שלצעדים רבים ובפרט לאלו הכוללים הרחבת שטח הקיום האנושי על חשבון שטחים טבעיים, קיימות השפעות מרחיקות לכת על הטבע הסובב אותנו, על בריאותינו, על ערכינו ועל עתיד ילדינו.
תהליך זה, מוביל מהפכה ערכית המנחילה עקרונות של מתן כבוד הדדי לאדם ולטבע וכן של ענווה של האדם מול הטבע. הגברת המודעות למגוון נושאי סביבה ובהם - שינוי בהרגלי צריכה ומחזור, צמצום ההטמנה באתרי הפסולת, עידוד בנייה ירוקה, מודעות לנושא זיהום האוויר -  נובעת מהבנתנו כי על צריכת משאבי טבע להיעשות בתבונה תוך שאנו משאירים אחרינו עולם טוב, לפחות כפי שהיה טרם נמסר לנו לפיקדון,  וכמאמר חז"ל:
        "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך"                    (מדרש קהלת רבה, ז')                    

​